דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
דפי מאורות

 עיונים בסידור התפילה- ברכת כוהנים שלאחר ברכות התורה


דפי מאורות (5771-13)

קבצים להורדה :
מחבר: הרב ארי יצחק שבט-מרצה ליהדות ובהתמחויות לתושב"ע ולמחשבת ישראל
דוא''ל :
מדוע מתוך 5845 הפסוקים שבתורה נוהגים דווקא בשלושת פסוקי "ברכת הכהנים" להיות ה"דבר-תורה" הקבוע?
ברכת כוהנים שלאחר ברכות התורה
לאחר ברכות התורה, אומרים מיד:
יברכך ה' וישמרך.
יאר ה' פניו אליך ויחנך.
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו, כד–כו) 
 
כמו לאחר כל ברכת המצוות, שנוטלים מיד את הלולב או קוראים את המגילה, קל וחומר שלאחר ברכה זאת שהיא מדאורייתא צריכים לומר דברי תורה סמוך ומיד לאחריה. מדוע מתוך 5845 הפסוקים שבתורה נוהגים דווקא בשלושת פסוקי "ברכת הכהנים" להיות ה"דבר-תורה" הקבוע?
אכן, המנהג אינו מוזכר בתלמוד, לא ברי"ף ולא ברא"ש, ואף ידוע שרש"י נהג באמירת דברים אחרים לאחר ברכות התורה.[1] הוא מובא לראשונה אצל סדר רב עמרם גאון,[2] ובסידור רבנו שלמה מגרמייזא בדור לפני רש"י,[3] במחזור ויטרי,[4] בתוספות,[5] מהרש"ל,[6] לקט יושר[7] ועוד מראשוני אשכנז. מעיד הרמב"ם שבזמנו היו מנהגים שונים.
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא "ברכת כהנים" ויש מקומות שקורין "צו את בני ישראל" ויש מקומות שקורין שתיהן, וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות.[8]
עם כל זה, כבר בשלחן ערוך וכמעט אצל כל הפוסקים שלאחריו, מסוכם שנהגו (ויש אומרים: תקנו[9]) לומר ברכת כוהנים מיד לאחר ברכות התורה גם בעדות ספרד,[10] אפילו אם בירך בלילה שאינו זמן ברכת כוהנים.[11]
יש שהציעו טעמים רעיוניים לבחירת ברכת כוהנים. ר"ד אבודרהם הציע למשל "להזכיר ברכתו של ישראל לפני התמידים".[12] אם התפילה היא במקום עבודת הקרבנות, אזי הגיוני שנזכור למען מי הולכים לעשות את העבודה. מוסיף ר"א מונק שבבית המקדש היו מברכים ברכת כוהנים סמוך לעבודה, "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים".[13] הרעיון מתיישב היטב עם המנהג שהוזכר ברמב"ם שהיו שנהגו להזכיר יחד עם ברכת כוהנים את פסוקי העבודה ("צו את בני ישראל").
ר"ד אבודרהם מזכיר גם שכמו עקדת יצחק נוהגים לומר גם ברכת כוהנים בין ברכות השחר ובין פסוקי דזמרה. לפיכך הגיוני שנזכיר אותה בתור הפסוקים שצריכים לאמרם מיד לאחר ברכות התורה, לשרת שתי מטרות בבת אחת.
מעניינים במיוחד דברי השל"ה שמסביר הפוך מהאחרים, שהעיקר הוא ברכת כוהנים, ורק מקדימים ואומרים ברכות התורה "בשביל שצריך לקרוא בברכת כהנים"(!) והוא אף מגלה שם סודות גבוהים בפרשה זאת.[14] ר"ש מגרמייזא מסביר את המנהג משום שיש בברכת כוהנים שישים אותיות, כנגד שישים מסכתות שאנו מברכים עליהן בברכות התורה.[15] ר"ד סקלי, רב בצפון אפריקה מלפני כמאה שנה, מוצא הקבלות בין שלוש הברכות של ברכות התורה לכל ברכה מקבילה בברכת כוהנים.[16]
הצעה נוספת הועלה בסידורו של ר"ז יעבץ, אחד מגדולי ההיסטוריונים הדתיים, שהפסוקים הללו באים להזכיר שאותה מצוות תלמוד תורה שרק בירכנו עליה, מתפקד כ"ברכה חיים וחסד [...] לעולם", המתבטא בברכת כוהנים.[17] כוונתו לומר בזה שתורת החיים שכרגע בירכנו עליה מביאה ברכה לעולם (כברכת כוהנים), והעיסוק בתורה אינו רק עיסוק אינטלקטואלי שחשוב מבחינה רוחנית, אלא אף משרה ברכה בעולם.
קשה להוכיח, אך יתכן שהסיבה המקורית למנהג היא בעיקר טכנית. היות שהעלייה המינימלית בקריאת התורה, הנחשבת "חתיכה הראויה להתכבד" היא שלושה פסוקים,[18] ייתכן שחיפשו את שלושת הפסוקים הקצרים ביותר שאנשים ידעו בעל פה.[19] במיוחד כשקיימת מצווה מדאורייתא לברך, ויש אומרים שגם על ישראל להתברך בברכת כוהנים בכל יום,[20] הנוסח ידוע לכולם. נוסף על כך, יחד עם הקראת החזן לכוהנים מילה במילה,[21] השמיעה הכפולה בכל יום עזרה אף היא להיכרות רחבה בצבור. הארכאולוגים יוסיפו להוכיח מהפסוק ה"עתיק" ביותר שמצאו בתכשיט מתקופת בית ראשון עם ברכת כוהנים, כסימן לפופולריות הפסוקים.[22]
אמנם יש סדרה אחת של שלושה פסוקים שהיא קצרה אף יותר, עם 11 מילים (לעומת 12), ועם פחות אותיות (44 לעומת 50),[23]  בשמות א, ב–ד: "ראובן שמעון לוי ויהודה. יששכר זבולן ובנימן. דן ונפתלי גד ואשר", אך היות שרשימת שבטי י-ה מופיעים בסדר שונה בכמעט כל פעם, ייתכן שאנשים יתבלבלו עם פסוקים דומים.
הסימטריה שבברכת כוהנים במספר המילים (3–5–7) ואפילו במספר האותיות (15–20–25), מהווה מבנה מהודר ביותר, נוסף כמובן על התוכן היפה של הברכה שהיא רצויה ופופולרית.
קשה להעלות על הדעת רעיון מתאים יותר, שהוא גם קצר, גם משמעותי, גם רצוי, וגם יודעים בעל פה שלא יטעו בינו ובין פסוקים דומים אחרים, וגם שממילא מיד צריכים לומר אותם. על כן מובנת גם הבחירה המיידית ללימוד מהתורה שבעל פה "אלו דברים שאין להם שיעור". כלומר גם דברים קצרים, אפילו פסוקים קצרים ביותר, יש להם חשיבות מרובה, במיוחד כשחותם הרשימה שם: "ותלמוד תורה", שאפילו מילה אחת הייתה מצווה, והרי רק אמרנו 60 מילים!
אך פן נחשוב שנסתפק חלילה במינימום הזה בלימוד תורה,[24] מיד מפטירים: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא [...] ותלמוד תורה כנגד כולם"!
 


[1]    שו"ת רש"י, בני ברק תש"מ ד"צ ניו יורק תש"ג, סימן רסא. כך גם בסידור ר"א                        מגרמייזא, סידור התפילה לרוקח (ערך: ר"מ הרשלר), ירושלים תשנ"ב, עמ' כד.
[2]    מובא בבשמו בבית יוסף ושלחן ערוך, אורח חיים, מז, ט. אך ראו סדר ר' עמרם גאון             (ערך: ד' גולדשמידט), ירושלים תשס"ה, עמ' ג, שרק חלק גרסוה.
[3]    סידור ר' שלמה מגרמייזא, ירושלים תשל"ב, עמ' יב, בתור "יש אומרים".
[4]    מחזור ויטרי, נירנבערג תרפ"ג, סימן פט.
[5]    תוספות, ברכות יא ע"ב, ד"ה שכבר.
[6]    מובא במגן אברהם (להלן הערה 11), אך סובר שאם מברך ברכות התורה בלילה, עדיף         לומר פסוקים אחרים משום שלילה אינה זמן ברכת כוהנים.
[7]    ר' יוסף ב"ר משה, לקט יושר, ירושלים תשכ"ד, עמ' ז.
[8]    רמב"ם, הלכות תפילה, ז, יא.
[9]    ר"י בכרך (בעל החות יאיר), מקור חיים, ירושלים תשמ"ב, סימן מז, ט.
[10]  שלחן ערוך (לעיל הערה 2).
[11]  ר"ח בנבנשט, כנסת הגדולה, על בית יוסף או"ח, מז, ד, בשם הלחם חמודות, אות עג;
ר"א גומבינר, מגן אברהם, שם, ח; רי"מ עפשטיין, ערוך השלחן שם, יט; רי"מ הכהן, משנה ברורה, שם, אות כ, ולא כמהרש"ל (לעיל הערה 6).
[12]  ר"ד אבודרהם, אבודרהם השלם, ירושלים תשכ"ג, עמ' מח.
[13]  ר"א מונק, עולם התפילות, ירושלים תשל"ד, עמ' נח, על פי  ויקרא ט, כב.
[14]  ר' ישעיה הלוי (בעל השל"ה), שער השמים, ירושלים תשל"ג, עמ' לו, בשם מהר"ם                      גבאי, תולעת יעקב.
[15]  לעיל הערה 3, וכן במחזור ויטרי (לעיל הערה 4).
[16]  ר"ד סקלי, שו"ת קרית חנה דוד, ירושלים תרצ"ה, סימן ט, ראו שם רעיונות נוספים.
[17] ר"ז יעבץ, סידור מפי עוללים, ורשה תרל"ט, עמ' 7.
[18]  בבלי, מגילה כב ע"א. אחר כך מצאתי סברה זאת במשנה ברורה, או"ח מז, אות כ.
 [19] ראו שו"ת ראב"ן, סימן מב, שהיו יודעים ברכת כוהנים בעל פה.
[20]  כן משמע בספרי נשא, פסקה לט, "'כה תברכו את בני ישראל', תלמוד לומר אמור להם
שיהיה כל הקהל כולו שומע", וכן הביא בספר המקצועות בשם הפירוש המיוחס לראב"ד, מסכת תמיד פרק ז משנה ב; ר"א אזכרי, ספר החרדים השלם, פי"ב, סעיף יח; ר"מ סופר, שו"ת חתם סופר, או"ח סימן כב.
[21]  ספרי, שם, "ומנין שחזן צריך לומר להם? אמרו ת"ל: 'אמור להם'".
[22]   ttp://tinyurl.com/3xvbrjz
[23]  יש עוד סידרה של שלשה פסוקים עם 12 מילים, ויקרא יד, נד–נו, "זאת התורה לכל
נגע הצרעת ולנתק.  ולצרעת הבגד ולבית.  ולשאת ולספחת  ולבהרת".  בנוסף  לתוכן
השלילי הברור של הפסוקים הללו, יש כאן גם יותר אריכות (56 אותיות).
[24]   כדברי הגמרא בבלי, מנחות צט ע"ב, שניתן לצאת ידי חובת תלמוד תורה באופן                      מינימלי עם אמירת קריאת שמע.