הנני שלחני - יוסי דירהלי

דפי מאורות (5771-47)
"בבית הספר של המיסיון לא חינכו אותי לטייל בארץ וכמובן לא להיות ציוני [...] אבל חייל טוב נמצא בצה"ל מתוך הכרה ושואף לעשות הכל בצורה הטובה ביותר, למצות את התקופה הזאת עד הסוף" (יוסי דירהלי).
 
 
יוסי דירהלי נולד בירושלים להוריו פדל ורחל. למד בבית ספר סן ז'וז'ט של המיסיון הצרפתי ביפו והמשיך בבית הספר התיכון "כל ישראל חברים" ברמת אביב. את לימודיו סיים בבית הספר התיכון לבגרות "אנקורי". מילדותו היה משכמו ומעלה מכל חבריו, פשוטו כמשמעו, ובעל כוח גופני נדיר. רק אמו ידעה לרסן את כוחו הרב ולדרבן אותו שיַפנה את מרצו לאפיקים חיוביים. את אהבתו העזה לארץ לא רכש בבית הספר של המיסיון, כפי שהתבטא בציטטה שלעיל.
יוסף התגייס לצה"ל בשנת 1968 והתנדב לסיירת אגוז. חוש השדאות שלו וכוחו הגופני העצום מצאו להם כר פעולה נרחב ויוסף השרה על הסובבים אותו ביטחון ושלווה. אחד ממפקדיו אמר: "טוב היה להימצא בקרבתו בקרב. היית מרגיש את עצמך בטוח יותר עמו...".
במרוצת שירותו עבר יוסף קורסים שונים וביניהם קורס קצינים, ושירת עם יחידתו לאורך גבולותיה הארוכים של ישראל ואף מעבר להם. הוא נכלל ברשימת החיילים המצטיינים לשנת תשל"ב וקיבל מהנשיא זלמן שזר מכתב הערכה. כן הוענקו לו שני עיטורים: "עיטור העוז" ו"עיטור המופת". בתיאור המעשה שבזכותו הוענק לו "עיטור העוז" נאמר: "סגן יוסף דירהלי זינק מעמדתו, רץ אל הבית, תחת אש אויב, שהומטרה משלושה כיוונים, חילץ את הפצוע והביאו אל נקודת איסוף נפגעים".
"עיטור המופת" הוענק לו על חילוץ פצוע משדה מוקשים תוך סיכון עצמו: אבל כפי שאמר מפקדו, "דירהלי היה קצין מעולה שעל כל פעולה יכולת לתת לו צל"ש". גם את מותו מצא סרן יוסף דירהלי בעת שחש להגיש עזרה. ביום כ"ו במרחשוון תשל"ג (3.11.1972) נפל יוסף בקרב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.
 
לעיון נוסף