מסורת ישראל היא שהתורה שבעל-פה התפתחה בצמוד לנתינת התורה שבכתב, ושתיהן ניתנו במעמד הר סיני. התורה שבעל פה היא פירוש, הרחבה והשלמה של התורה שבכתב. ספרות התורה שבעל פה כוללת שלושה סוגים ספרותיים: ספרות הלכה, ספרות מדרש וספרות אגדה. לחילופין, ניתן לזהות בה שני סוגים ספרותיים: הלכה ומדרש, כשהמדרש מתפצל למדרש הלכה ולמדרש אגדה. סוגי הספרות השונים התפתחו במהלך הדורות ממשה רבנו ועד ימינו.
העיסוק בתורה שבעל פה הוא מצווה המוטלת על כל אדם מישראל. לאידיאה זו – לימוד התורה וידיעתה – נתלוותה במסורת האומה תכלית מעשית: קיומה הלכה למעשה "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים...". אנו סבורים, שמורשת רוחנית זאת חייבת להימסר, להילמד ולהתקיים כבבואה נאמנה של אורחות החיים ודת ישראל.

המרצים בהתמחות הינם רבנים ורבניות, מרצים ומרצות, אנשי תורה ומחקר, שאמונים על ההוראה במגוון מוסדות – ישיבות, מדרשות, מכללות ואוניברסיטאות. מומחיותם בתחום הדעת וניסיונם המעשי בהוראה, תורמים להעשרת אישיותה של המתכשרת להוראת התושב"ע.

בין דרכי ההוראה של ההתמחות לתורה שבעל פה:
- קורסי מבוא לגישות חז"ל לתושב"ע
- לימודי משנה והלכה בעיון ובבקיאות
- גישה לשאלות הלכתיות, היסטוריות, ספרותיות ופרשניות של ספרות התושב"ע